בסתיו 2017, במהלך בכיתה י"א בתיכון , יצאתי למסע שהשפיע עמוקות על חיי וחיזק את הזהות היהודית שלי. המסע לפולין לא היה רק טיול מטעם בית הספר ; זה היה חקר מעמיק של המורשת שלי ותזכורת נוקבת לחשיבות הזיכרון והחוסן.
אחד הרגעים החזקים בטיול התרחש במהלך טקס זיכרון, בו זכיתי לקרוא את שמות הנספים ממשפחתי המורחבת אשר נרצחו בשואה . כשעמדתי שם, מוקף בשרידי היסטוריה טרגית, הרגשתי תחושה עמוקה של חיבור לשורשים שלי והמקום שאני בא ממנו , ועצב עמוק על החיים שאבדו.
למרות האופי האפור של הטיול, חשתי גם תחושת גאווה חזקה בזהות היהודית שלי ובשייכות שלי לעם ישראל. השהות בפולין , ההליכה ברחובות שבהם טיילו פעם, וביקור באתרים שהעידו על מאבקיהם וניצחונותיהם, מילאו אותי בתחושת גאווה.
כיום, כפעיל חברתי בעמותת "לחיות בכבוד" , עמותה שמכינה אוכל חם לשורדי שואה וקשישים, החוויות שלי בפולין ממשיכות להניע אותי. אני נזכר בחוסן של הרוח האנושית ובחשיבות העמידה מול אי צדק ואכזריות.
התנדבות בעמותה ותרומה לניצולי שואה ולקשישים אינה רק חובה; זו זכות . הידיעה שהמעשים הטובים שלי (ושלכם) יכולים לעשות שינוי בחייו של מישהו, שאני יכול לעזור לשורד שואה ללכת לישון בלילה בלי לחשוש שאין לו מה לאכול, זו אחריות שאני נושא בגאווה.
המסע שלי לפולין אולי היה מסע אל העבר, אבל הוא גם הפך לאור מנחה להווה ולעתיד שלי. זה לימד אותי את ערך הזיכרון, את כוח החוסן ואת החשיבות של עמידה למען הנזקקים.
אני מזמין אתכם לבוא להתנדב , להיות חלק מקהילה של אנשים שרוצים לעשות טוב , לתרום ארוחה חמה לשורד שואה או קשיש , ארוחה=חיים. אתם יכולים להציל חיים , ולעזור למישהו לחיות בכבוד!
